זמן – אחד המושגים הבסיסיים והשימושיים ביותר בחיינו היומיומיים ועם זאת, אחת החידות המסתוריות בתולדות המין האנושי.

אין דבר שקורה בחיינו שאינו נוגע במושג הזמן; אנחנו חושבים בכל רגע ורגע בזמן, מקבלים החלטות, מאחרים, ממהרים, ממתינים, מתכננים לעתיד ומתענגים על זכרונות העבר... ועם זאת, הזמן הוא אחד הנושאים הפילוסופיים המדוברים ביותר, חידה, אשר מעולם לא נפתרה.

הקשיבו לתקתוק השעון... עכשיו נסו להסביר לעצמכם מהו זמן? כיצד הייתם מגדירים את מושג הזמן?

כבר במאה הרביעית, כתב אוגוסטינוס בספרו "וידויים": "מהו זמן? אם לא ישאלני איש, הריני יודע; אבל אם אשתוקק להסבירו לשואל, יתגלה בעליל שאיני יודע."

למרות שזהו אחד הציטוטים המפורסמים, שהשימוש בו נעשה בכל ספר פופולארי על מושג הזמן עד שהפך לקלישאה, הוא עדיין אחד המשפטים החזקים והמפתיעים ביותר.

אם כך, כיצד הייתם מסבירים את המושג הבסיסי הזה? אין שניה בחייכם שאינה קשורה לזמן, כל פעולה, כל מחשבה, כל חלום וכל נשימה. אבל מעולם לא עצרתם לשאול את עצמכם: מהו בעצם "זמן"? התשובה לכך, ממש לא טריוויאלית ולהפתעתנו, מעולם לא נמצאה לשאלה זו תשובה ברורה ומוסכמת.

למרות שבאופן אינטואיטיבי, ברור לכולנו מהו זמן, קשה לנו לתת לו הסבר ברור ומובן. אם באמת תשקיעו מאמץ בניסיון להסביר לעצמכם את מושג הזמן, בסופו של דבר, תתכנסו לשתי הגדרות: "זרימה" (תנועה) ו"שינוי". הזמן זורם, עובר מרגע לרגע, מאירוע לאירוע והוא השינוי שאנו רואים סביבנו. שימו לב, שלא ממש הצלחתם להגדיר מהו "זמן", אלא, תארתם את החוויה שלכם בזמן (זרימת אירועים ורקע לשינוי שאתם רואים בעולם). זה כמו להגדיר אריה במילים "פחד" ו"קול של שאגה" או להגדיר להגדיר אדם במילים "אהבה" ו "חיבוק". הגדרה המבוססת על החוויה שלכם את מושא ההגדרה ושאינה מדברת על המהות האמיתית של מה שאתם מנסים להגדיר.

הבעיה היא, שגם אם נקבל את השינוי והזרימה כתכונות המתארות את ה"זמן", הרי שנתקל בפרדוקסים, אשר יבהירו לנו, שמה שאנו מגדירים כמהות הזמן, לא יכול להיות בכלל חלק מהגדרה של הזמן. שני המושגים הללו: תנועה ושינוי, כוללים בתוכם את מושג הזמן. "תנועה" היא הימצאות בנקודה מסוימת במרחב, בזמן מסוים והמצאות בנקודה אחרת במרחב, בנקודת זמן מאוחרת יותר. כלומר, אנחנו מגדירים את הזמן באמצעות מושג שמוגדר על ידי הזמן. בנוסף, "שינוי" הוא הפער במצבו של אוביקט בין נקודת זמן אחת לשניה. שוב אנחנו מגדירים את הזמן באמצעות מושג ("שינוי") הכולל את מושג הזמן. במילים אחרות, אנחנו משתמשים במושג הזמן כדי לתת הגדרה ל"תנועה" ו"שינוי" ובאמצעותם אנחנו מגדירים את הזמן. לא ניתן להגדיר את הזמן באמצעות זמן, משום שמדובר בהגדרה מעגלית (רגרסיה אינסופית) שאינה יכולה לשמש לנו כהגדרה תקפה. חייבים למצוא הגדרה הנוגעת במהות הבסיסית של מושג הזמן מבלי להשתמש במושג הזמן עצמו.

הבעיה אינה ביכולת הניתוח וההגדרה שלכם, משום שאף אחד, מעולם, לא הצליח לתת ל"זמן" הגדרה ברורה ומובחנת וזאת למרות שהיו נסיונות רבים ב 2,500 השנים האחרונות. זאת אחת הסיבות, שתמיד עלו טיעונים, כי הזמן הוא אשליה בכלל. משום שאם איננו מצליחים להסביר מהו "זמן", אולי הוא פשוט לא קיים.

מי שהתחיל את הדיון הארוך הזה, היו שני פילוסופים יווניים מהמאה ה – 5 לפנה"ס: פרמנידס והרקליטוס.

פרמנידס, טען ששינוי ותנועה אינם אפשריים במציאות של עולמנו שהיא אחת, נצחית וקפואה ועל כן, לזמן אין כל משמעות ללא ביטוי של שינוי ותנועה. הרקליטוס, שפעל אף הוא באותה תקופה, החזיק בדעה ההפוכה לחלוטין: התנועה והשינוי הם המהות הבסיסית של המציאות המשתנה כל הזמן ועל כן, הכל קורה על ציר הזמן.

ברמה האינטואיטיבית קל לנו להתחבר לגישתו של הרקליטוס. הוא בעצם מתאר את החוויה היומיומית שלנו את הזמן: נהר זורם של אירועים שאין לנו שום דרך להשפיע על קצב תנועתו ובהמשך לאמרתו המפורסמת, לעולם לא נוכל להכנס לאותו נהר פעמיים. תמיד, בפעם השניה, הנהר כבר יראה אחרת ולא יהיה אותו הנהר, בו טבלנו לראשונה וגם אנחנו כבר לא נהיה אותו אדם שנכנס לנהר בפעם הקודמת. הבעיה היא, כאמור, שגישתו של הרקליטוס לא מתמודדת עם ההבנה שלזמן לא יכולה להיות תנועה, משום שתנועה דורשת זמן ועל מנת להגדיר את הזמן של התנועה אנו זקוקים לזרימה של זמן נוסף וכך עד אינסוף. זרימה לא יכולה להיות חלק מההגדרה של מושג ה"זמן". נקודה.

השאלה היא איך ניתן להסביר את הדיעה ההפוכה (אותה מייצג פרמנידס), הטוענת כי בעולם, בעצם, אין שום תנועה או שינוי והחוויה שלנו היא אשליה בלבד. באופן מפתיע, פרמנידס, שהיה בן זמנו של הרקליטוס, החזיק בדיעה זו. העובדה הזו מפתיעה, משום שמדובר בתפיסה מאוד לא אינטואיטיבית ומאוד דומה לטענות שעולות היום בפיזיקה החדשה, 2,500 שנים לאחר מותו של פרמנידס. לא נשארו כתבים של פרמנידס וכל מה שאנו יודעים מגיע בעיקר מתלמידו, זנון, אשר כתב מספר פרדוקסים מאוד מפורסמים ומאוד פשוטים ויפים שמטרתם היתה להוכיח את אשלית השינוי בעולם. הפרדוקסים הללו נשארו ללא פתרון במשך מאות שנים וגם היום, הפתרון, לטעמי, הוא יותר מתמטי מאשר עקרוני.

לא אדון פה בכל הפרדוקסים הללו, אולם, אני אזכיר את השניים המרכזיים:

פרדוקס אכילס והצב – אכילס וצב עורכים תחרות ריצה. אכילס שרץ פי 10 מהר יותר מהצב, נותן לו, כמובן, יתרון של 10 מטרים בתחילת המירוץ. המירוץ מתחיל, הקהל המשולהב קורא בשמם של המתחרים, אולם, לכולם ברור שלצב אין שום סיכוי. בואו ונעקוב אחרי מהלך המירוץ: מכיוון שאכילס רץ פי 10 מהר יותר מהצב, הרי שבזמן שאכילס רץ את עשרת המטרים המפרידים ביניהם, הספיק הצב ללכת מטר אחד. המירוץ ממשיך ובזמן שאכילס רץ את המטר המפריד ביניהם, הספיק הצב ללכת 10 ס"מ נוספים. אכילס ממשיך לרוץ וסוגר את פער עשרת הסנטימטרים, אולם, הצב שומר על פער של ס"מ אחד ביניהם. אכילס לא מתייאש ורץ את הסנטימטר הנוסף, אולם, שוב, הצב בזמן זה ממשיך בשלו והולך מילימטר נוסף. אכילס מרגיש שהוא יכול לצב ובכוחותיו האחרונים, רץ את המילימטר המפריד ביניהם. הצב, להפתעת כולם, הולך עשירית מיליטר נוספים... וכך, לעיניהם המשתהות של הקהל, המירוץ ממשיך עד אינסוף. בזמן שאכילס מצליח לסגור כל פער, מצליח הצב ללכת עשירית מרחק נוסף - אכילס לעולם לא משיג את הצב!

מה קורה פה? הרי ברור לנו שבמציאות שאנו חווים, אכילס משיג את הצב מהר מאוד. אם כך מדוע בסיפור של זנון, הקהל רואה את אכילס רודף עד אינסוף אחרי הצב ולא מצליח להשיגו? מבחינת זנון, זו הוכחה לכך שבטבע האמיתי של העולם, אין באמת תנועה ואנו חווים אשליה, שבה ישנו מירוץ ושני מתמודדים נעים ומשיגים זה את זה.

בהערת אגב, אומר שהפתרון המודרני לפרדוקס, הוא מושג ה"גבול" המתמטי וכנראה ההבנה שהמרחב לא יכול להתחלק באופן אינסופי, אלא, ישנו איזשהו מרחק מינימאלי שלא ניתן לחלקו יותר (גודל פלאנק?).

פרדוקס החץ – דמיינו, לוחם יווני יורה חץ בשמי אתונה. החץ נע בשמיים ואנו מתבוננים בו. כעת, בחרו נקודת זמן מסוימת והסתכלו על החץ בנקודת זמן זו, החץ עומד קפוא בנקודה מסוימת במרחב. בנקודת הזמן הבאה, החץ עומד קפוא בנקודה אחרת במרחב. בכל נקודת זמן החץ עומד קפוא באויר ללא תנועה. אם כך איפה נמצאת התנועה? כדי להבין את טענתו של זנון, ניתן להשתמש באנלוגיה מודרנית, אשר מעבירה את המסר המרכזי הרלוונטי לדיון שלנו. תחשבו על המציאות כסרט על פילם. המציאות בכל רגע היא תמונה אחת קפואה בזמן, בפילם של הסרט בו אנו חיים (תרתי משמע). תמונה אחת של היקום כולו, ללא תנועה ושינוי. הרגע הבא, הוא שונה אבל גם הוא קפוא בזמן, ללא תנועה ושינוי וכך כל רגע מהמפץ הגדול ועד היום. אם כל רגע בזמן הוא קפוא, ללא תנועה וללא שינוי, היכן נמצאים התנועה והשינוי בעולם? אנו יודעים שבאוסף התמונות המופיעות על פילם של סרט אין באמת תנועה ומדובר באוסף תמונות סטטיות. האם המציאות שלנו שונה?

כדי להפוך פילם לסרט, אנו זקוקים למקרן שיקח את הפילם ובאופן מלאכותי יהפוך את אוסף הנקודות הקפואות בזמן, לאשליה של תנועה. אנו גם מודעים לכך, שמדובר באשליה של תנועה (גם אם מדובר בסרט אמיתי שצולם והתקבע בפילם כאוסף רגעים קפואים וגם אם מדובר באנימציה). אין בפילם עצמו תנועה או שינוי, אלא רק בהקרנה מהירה של הרגעים הללו, אני חווים אשליה של זמן. הטענה היא שכמו בפילם של הסרט, גם במציאות שלנו אין שינוי או תנועה, אלא אוסף נקודות קפואות בזמן אשר המקרן שלנו (התודעה) גורם לנו לחוות אותם כאשליה של רצף שינוי ותנועה על ציר הזמן.

בשני פרדוקסים אלו ובנוספים, בא זנון להוכיח שבעולם האמיתי, אין תנועה ואיו שינוי והם אשליה בלבד ולכן הזמן הוא אשליה בלבד. הסיבה שאנו לא ממש מצליחים להגדיר את הזמן, היא שהזמן לא קיים והוא המצאה של התודעה שלנו.

האם המציאות שלנו היא חסרת שינוי והזמן הוא אשליה בלבד? האם המדע המודרני הצליח להסביר את הפרדוקסים ולתת מענה לשאלות הפילוסופיות הקשות שעלו בעת העתיקה?

כמובן, שאנחנו יודעים היום הרבה יותר והדיון הוא שונה לחלוטין, אבל צריך להבין, שבזמן שכל התפיסה הפיזיקלית שלנו את היקום השתנתה כל כך וחווינו מהפכות אדירות בהבנת המציאות במהלך 2,500 השנים האחרונות, בהקשר הזה, מושג הזמן לא עבר מהפכה אמיתית (המהפכה במושג הזמן בתורת היחסות לא נוגעת בשאלה הבסיסית של מהו בעצם הזמן ועל כך, כמובן, נדון רבות).

בסופו של דבר, למרות שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים כל כך הרבה על העולם בו אנו חיים ואנו משקיעים רבות, בשאלות קיומיות רוחניות ופיזיקליות עמוקות ומורכבות, אנחנו שוכחים שברמה הכי בסיסית, אין לנו מושג איך העולם עובד ולכן, לדעתי, המהפכה הגדולה הבאה, בהבנת היקום הפיזיקלי, תבוא מתוך הבנה חדשה של מושג הזמן (ויש לך כבר סימנים מקדימים בדיון שקורה בשוליים של הפרדיגמה הקיימת).