הקונפיגורציה האחרונה (למתקדמים...)


כמו בכל סיפור טוב על הזמן, במשחק מעגלי אשר מערער את בטחוננו בהבנת מהלכו הרגיל של הזמן, נתחיל מהסוף... הפרק האחרון בסיפור המתואר להלן, אינו מובן והוא יתבהר רק בסוף הסיפור. לאחר שנחזור אחורה ונבנה את העלילה כולה, נתאר את מהלך הדברים אשר יפזר את הערפל ויענה על השאלות שעלו בשלב זה.

בשורות הבאות, אני אפרט את תאורית רשת הקונפיגורציות השזורות (Entangled Configurations Network), הבסיס להסבר שפיתחתי על היקום כולו, מהעולם הקוואנטי המיקרוסקופי ועד היקום כולו.

אמנם, מדובר ביומרה מופרכת לחלוטין, אולם, אני משוכנע שיש בגישה שבניתי, יסודות חזקים מאוד וחדשניים שיכולים להוות ניצוץ להתנעת תהליכים של חקירה מעמיקה יותר, בתחומים שונים אשר יכולים להוביל לערעור הפרדיגמה הקיימת ולבנייה של גישה חדשה.

בשלב זה, אתן תיאור קצר של התפיסה כולה. תיאור סתום במידה מסוימת, למי שאינו בקיא בפילוסופיה של הפיזיקה החדשה, אולם, במהלך הפוסטים הבאים, אבנה את הטיעון בצורה מפורטת הרבה יותר ואבהיר בשפה הפשוטה ביותר, את כל המושגים, מהלכי בניית הטיעונים והסקת המסקנות.

אפילו אם גישתי לפתרון הבעיות תתברר כשגויה, היא מבוססת על תפיסות חדשניות, אשר רובן נמצאות בלב הקונצנזוס הפיזיקלי העכשווי ולדעתי, חשוב שכל מי שמתעניין ביקום שלנו יכירן. התיאור שלי משלב שלוש תורות מבוססות ומוכרות: מכניקת הקוואנטים, תורת היחסות ותורת הרשתות והמורכבות. אני משוכנע שכל מי שרוצה להבין את העולם בו אנו חיים, ימצא עניין רב בתיאור שאתן בהמשך, לסיפור המסתורי והמרתק של היקום שלנו.

אז בואו נתחיל מהסוף, מהקונפיגורציה האחרונה של היקום שלנו...

היקום שלנו, הוא רשת עולם קטן, הבנוי מאוסף קונפיגורציות המהוות צמתים ברשת של כל הרגעים האפשריים מהמפץ הגדול ועד סוף היקום. כל רגע ורגע אפשרי הוא קונפיגורציה פוטנציאלית ברשת של כל הקונפיגורציות הנמצאות בסופרפוזיציה. רגע אחד קפוא של כל מה שאנו רואים ביקום. כל רגע קפוא כזה מראשית היקום ועד סופו, הוא קונפיגורציה.

כל קישור ברשת נוצר באמצעות שזירה קוואנטית בין המרכיבים הזהים מהם בנויות הקונפיגורציות המקושרות (החלקיקים התת אטומיים הנמצאים בשזירה קוואנטית). ככל שהקונפיגורציה כוללת חלקיקים שזורים זהים לחלקיקים בשזירה זהה בקונפיגורציות אחרות, כך הקונפיגורציה הופכת למקושרת יותר עד מצב בה היא הופכת ל- HUB.

רשת הקונפיגורציות נראית לצופה החיצוני כפי שמתארות תורת היחסות הפרטית ונוסחת וילר-דה ויט - יקום הגוש - עולם קונפיגורציות (ארועים במרחב זמן) נטול זמן.

כל קונפיגורציה היא בעצמה רשת עולם קטן. רשת של קישורים בין החלקיקים התת אטומים המרכיבים את הקונפיגורציה, אשר יוצרת אינטראקציה קוואנטית פנימית בקונפיגורציה עצמה. הקישורים בקונפיגורציה הם החלקיקים השזורים שבה.

לאונרד סוסקינד (Leonard Susskind) מאוניברסיטת סטנפורד פרסם בסוף 2014 מאמר בשם ER=EPR[i]. במאמרו טוען סוסקינד ששזירה קוואנטית יוצרת גשרי איינשטיין רוזן (ER Bridges) במרחב זמן, מנהרות המקשרות בין החלקיקים המרוחקים זה מזה באמצעות עקמומיות המרחב זמן. פיתוח של רעיון זה נותן תשובה לפרדוקס EPR (Einstein, Podolsky and Rosen) ומאפשר קשר ישיר בין שני חלקיקים שזורים מבלי לפגוע בעקרון הלוקליות.

אני טוען שיש להתייחס לשזירות אלו, המתבטאות בגשרי ER, כקישורים ברשת המורכבת של הקונפיגורציה שהיא הבסיס להבנת התהליכים הקוואנטים והמקרוסקופיים כאחד.

בשנת 2010 פרסם מארק ון ראמסדונק (Mark Van Raamsdonk) מאוניברסיטת בריטיש קולומביה מאמר בשם "Building up spacetime with quantum entanglement"[ii] הגורס ששזירה קוואנטית היא אבני הבניין של הגאומטריה של המרחב זמן. בשנת 2013 פרסם חואן מלדסנה (Juan Maldacena) מאוניברסיטת הרווארד מאמר [iii]Entanglement and the Geometry of Spacetime. במאמר זה מלדסנה עונה בחיוב על השאלה אותה הוא מעלה בתחילת המאמר:

Can the weird quantum mechanical property of entanglement give rise to wormholes connecting far away regions in space?

בהמשך לרעיונות אלו, אני טוען שכל קונפיגורציה נבנית ומתפתחת באמצעות תוספת קישורים של שזירה קוואנטית היוצרת את המרחב זמן של הקונפיגורציה.

כעת עולה השאלה, כיצד מתפתחת הקונפיגורציה בעולם נטול זמן?

כבר ב 1983 הציעו דון פייג' וויליאם ווטרס (Don Page and William Wootters) ששזירה קוואנטית יכולה לתת הסבר לאמרגנטיות של הזמן עבור צופה פנימי ביקום. כלומר, הזמן הוא אמרגנטי בלבד ואינו קיים עבור צופה חיצוני ליקום, אולם, במערכת הקוואנטית השזורה, מתהווה הזמן עבור מרכיביה הפנימיים. בשנת 2013, הצליחו סוף סוף צוות פיזיקאים מטורינו, איטליה[iv] להראות ששעון פנימי המוצמד למערכת קוואנטית יתקתק ויעיד על התקדמות והתפתחות של המערכת, בזמן שעבור צופה חיצוני, המערכת תראה כסטטית, ללא שום שינוי.

האם ייתכן שעבור צופה חיצוני המסתכל על רשת הקונפיגורציות, העולם נתפס כסטטי, נטול זמן (יקום הגוש) ועבור צופה פנימי (אנחנו) אשר מהווה חלק ממערכת הקונפיגורציה עצמה, ישנה חוויה של זמן אמרגנטי מתוך תהליכי השזירה הקוואנטית?

במידה והתשובה על שאלה זו היא חיובית, יש בכך התפתחות משמעותית בהבנה של אי ההתאמה שבין תורת היחסות למכניקת הקוואנטים ופתרון בעיית הזמן ביקום.

אם כך, הרשת בכל קונפיגורציה, היא אמרגנטית לתהליכי השזירה הקוואנטית המהווים את הקישורים ברשת והם שבונים את המרחב זמן בתוך הקונפיגורציה.

ככל שנוצרת שזירה רבה יותר בקונפיגורציה, נוצרים יותר קישורים ויותר מרחב זמן.

בהמשך לכך ובהתאם לפרשנות לתורת הקוואנטים של ג'יררדי, רימיני וובר, ככל שמתרחשות יותר שזירות קוואנטיות ונוצרים יותר קישורים ברשת, הקונפיגורציה מגיעה בשלב מסוים לרמת קישוריות העוברת את סף הקריסה של המערכת והקונפיגורציה קורסת למציאות.

כל רגע מחדש, מתוך תהליך סנכרון שנוצר בין הקונפיגורציות ביקום, קונפיגורציה מסוימת קורסת ומתממשת במציאות בהתאם לכמות השזירה שבה.

ככל שיש יותר שזירה, נוצר יותר מרחב זמן שהופך את הקונפיגורציה מפוטנציאלית בסופרפוזיציה עם שאר הקונפיגורציות, למציאותית.

כל רגע במציאות הוא תוצר של קונפיגורציה מסוימת הקורסת למציאות בהתאם לתהליך סנכרון המתרחש ברשת הקונפיגורציות. הקריסה של קונפיגורציה מסוימת למציאות היא תוצר של הפיכת הקונפיגורציה ל HUB, אשר עובר סף קישורים מסוים הגורם לקריסה שלה.

הסנכרון בין הקונפיגורציות נוצר כתוצאה מהתאמה בין שזירות קוואנטיות המתרחשות בתוך הקונפיגורציה לשזירות זהות הקיימות בקונפיגורציות אחרות. ככל שיש התאמה בשזירה מסוימת בקונפיגורציה עם שזירה זהה בקונפיגורציה אחרת הן הופכות להיות אחת ובכך יוצרות סנכרון חדש בין הקונפיגורציות. ככל שיש לקונפיגורציה יותר התאמה לקונפיגורציות אחרות, רמת הקישוריות הסיכרונית שלה עולה, היא הופכת ל HUB אשר בשלב מסוים עובר את סף הקריסה הנדרש וקונפיגורציה זו מתממשת במציאות. ההתאמה בין השזירות של הקונפיגורציות השונות היא ההסבר מדוע יש קוהרנטיות ועקביות בין הרגעים שאנו חווים במציאות.

על פי גישת "המנצח לוקח הכל" בתורת הרשתות, ככל שיש התאמה בין השזירה הקיימת בקונפיגורציה מסוימת לקונפיגורציה שקרסה קודם לכן, הרי שהסנכרון ביניהם יהיה הגבוה ביותר וכך הסיכוי שהיא תתממש במציאות אחריה הופך להיות כמעט ודאי.

גישה זו, היא בעלת פוטנציאל גבוה לפתור את בעית הזמן, העולה מתוך תורת היחסות הפרטית ונוסחת וילר-דה ויט וכמו כן, לתת מענה לפרדוקס EPR.

שאלות מעניינות נוספות, שעולות מגישה זו נוגעות בבעיית המדידה בתורת הקוואנטים ושאלת הדטרמיניזם והבחירה החופשית.

האם ייתכן שתיאור השזירה הקוואנטית המתרחשת בין חלקיקים במוחנו לבין חלקיקי המערכת הנמדדת, נותנים מענה לבעית המדידה? האם ייתכן ששזירה זו המתרחשת במהלך המדידה, יוצרת קישורים במערכת אשר מביאים את הקישוריות של הרשת מעבר לסף הקריסה ובכך מסבירים מדוע התנהגות המערכת במהלך המדידה שונה ממצב בו המערכת אינה נמדדת?

האם ייתכן שהעובדה שחלקיקים במוחנו נשזרים בסביבה הפיזיקלית ובכך מקדמים את הקונפיגורציה לקריסה במציאות, יכולה להוות הסבר להשפעתנו על התקדמות סדר האירועים ביקום ולשאלת הדטרמיניזם הפיזיקלי?

בהמשך ננסה לדון ולפתח שאלות אלו.

[i] Leonard Susskind, "ER=EPR, GHZ, and the Consistency of Quantum measurements", http://arxiv.org/abs/1412.8483

[ii] Mark Van Raamsdonk, "Building up spacetime with quantum entanglement", http://arxiv.org/abs/1005.3035

[iii] Juan Maldacena, "Entanglement and the Geometry of Spacetime", https://www.ias.edu/about/publications/ias-letter/articles/2013-fall/maldacena-entanglement

[iv] http://www.newscientist.com/article/dn24473-entangled-toy-universe-shows-time-may-be-an-illusion.html#.VPHOkvmUcWI


6 צפיות

Created by BestSite